כיצד להשתמש ב- "if" ו- "if"

ההחלטה אם להשתמש "אם" או "אם" במשפט יכול להיות מבלבל. יש כמה כללים פשוטים לשימוש הנכון שלה. בין אם אתה מורה לאנגלית או רק רוצה לשפר את כישורי הדקדוק שלך, להמשיך לקרוא כדי להבין את ההבדל בין "אם" ו "אם".

השתמש "אם" כאשר דנים שתי חלופות או יותר. לדוגמה "אני לא בטוח אם אני יודע איך להשתמש במילה 'אם' כראוי." במשפט זה חלופה "או לא" משתמעת. ראוי לכלול את החלופה בדרך זו "אני לא בטוח אם אני יודע איך להשתמש במילה 'אם' כראוי." שימוש זה אולי נשמע מוזר, ולכן המשמעות היא די.

שמור "אם" לנסיבות עם תנאי אחד בלבד. אמא יכולה לומר לבנה "אתה יכול לקבל קינוח אם אתה אוכל את הירקות שלך". העובדה שלילד יש קינוח תלויה רק ​​בצריכת הירקות שלו, ולכן מותנית.

השתמש "אם" לאחר מילות יחס. "אני לא בטוח אם אנחנו צריכים ללכת לארוחת ערב מסיבה", הוא שימוש הולם של "אם" בעקבות preposition "על". "אני לא בטוח אם אנחנו צריכים ללכת לארוחת ערב", הוא שימוש לא נכון. כאשר אתה לא בטוח להשתמש "אם" או "אם", להשתמש הן במשפט וחי בקול רם. במשפטים הקודמים, הצלילים הראשונים המתאימים לשני נשמעים מוזרים.

תשובה כן או לא שאלות עם "אם" או "אם". לדוגמה, סאלי שואל: "אתה יכול ללכת לקניות איתי הלילה?". את התשובות המתאימות יהיה: "אני לא בטוח אם אני יכול ללכת לקניות איתך הלילה" או "אני לא בטוח אם אני יכול ללכת לקניות איתך הלילה".

בחר "אם" עם אינסופי אחרי "אל". לדוגמה "ג 'ני לא יודע אם ללמוד את המבחן שלה או ללכת לסרט עם חברים". האינסופי הוא "לימוד" וקודם לו "ל". אומר "ג 'ני לא יודע אם ללמוד את המבחן שלה או ללכת לסרט עם חברים" הוא דקדוקי שגוי ולומר את האמת זה נשמע מצחיק כשאתה אומר את זה.

המועצה

בשפה המדוברת, קבלת השימוש "אם" או "אם" לסירוגין במצבים מסוימים גדל. למרות שזה יכול להיות מקובל בשיחות מזדמנים, זה לא נכון מבחינה דקדוקית ולכן לא הולם עבור תקשורת רשמית.