מהו מזהה לקוח DHCP?

כתובות IP

כתובות ה- IP מוגדרות על-ידי פרוטוקול האינטרנט. מחשבים צריכים כתובת IP כדי ליצור קשר עם מחשבים אחרים דרך האינטרנט. עם זאת, מספר כתובות ה- IP הזמינות כבר אזל במשך מספר שנים. ספקי שירותי אינטרנט ומנהלי רשת משתמשים בשיטה שנקראת IP דינמי כדי לרסן את הידלדלות כתובות ה- IP הזמינות. כתובות IP דינמיות כוללות קבוצת כתובות IP הזמינות עבור רשת שבה מספר המחשבים ברשת זו גדול ממספר כתובות ה- IP הזמינות. למחשב יש אותה כתובת IP במהלך החיבור לאינטרנט, אך הוא אינו זקוק לאותה כתובת IP לנצח. לכן, מנהלי רשת נותנים כתובות IP למחשבים המופעלים בלבד. אם לרשת יש 100 מחשבים, אך רק 70% מהם פעילים בכל זמן נתון, לרשת תהיה גישה לאינטרנט עם 70 כתובות IP בלבד ללא כל אי-נוחות.

מתאם רשת

תהליכי DHCP מתגוררים במעבד של מתאם הרשת של כל מחשב. כאשר המחשב מופעל, מעבד מתאם הרשת מתחבר לשרת DHCP ברשת כדי לבקש כתובת IP. מתאם הרשת ידוע גם ככרטיס ה- Ethernet או בכרטיס ה- LAN. היא אחראית להמרת נתונים ממחשב לתבנית הנדרשת כדי לעבור דרך הכבל. פעולה זו מבצעת "בקרת גישה למדיה" (בקרת גישה למדיה), שהיא המשימה להקשיב לשתיקה בכבל הרשת וליישום אות כאשר מזוהה.

כתובת MAC

מזהה לקוח DHCP שמתאם הרשת שולח לשרת DHCP הוא כתובת ה- MAC שלו. כתובת ה- MAC ("בקרת גישה למדיה") היא הכתובת הפיזית של מחשב, והיא המספר הסידורי היחיד שנרשם בכל מתאם רשת. שערי הרשת המופיעים בגישה בין הרשת המקומית לאינטרנט שומרים על טבלת חיפוש עם הפניות צולבות בין כתובות MAC וכתובות IP ברשת.

מזהי לקוח אחרים

מכיוון שהרשת צריכה לשמור על הפניה מקושרת בין כתובות MAC ו- IP, הגיוני שהלקוח ישלח את כתובת ה- MAC שלו כמזהה לקוח DHCP שלו וזו צורת ברירת המחדל בכל מערכות DHCP. עם זאת, מנהלי רשת יכולים לעקוף את ערך ברירת המחדל ולכתוב סדרה מותאמת אישית של מזהי לקוח DHCP בכל מחשב.